כנראה שלא באמת הולכים להיסגר ב 2026 למעלה מ- 60,000 עסקים. חלק גדול מהם כבר אינו פעיל מזמן. הם הפסיקו לפעול, צמצמו פעילות כמעט לאפס, או קיימים על הנייר בלבד. השנה הם פשוט יבצעו את הסגירה הפורמלית ויופיעו סוף סוף בסטטיסטיקה. את השאר עדיין אפשר להציל והרבה יותר מזה. חלק משמעותי מהעסקים שיירשמו השנה כנסגרים אינם עסקים שקרסו עכשיו. אלה עסקים  שחודשים ארוכים, ולעיתים יותר משנה, אינם פועלים באמת. הבעלים שלהם היו במילואים, בטיפול במשפחה ובניסיון להחזיק את הראש מעל המים. לא הייתה להם פניות נפשית או תפעולית לבצע את הצעד הפורמלי של סגירה. עכשיו הם חוזרים, ומגלים שהם חייבים להחליט: לשקם או לסגור.

לפי נתונים שמצוטטים לאורך שנים בדוחות של חברות דירוג ומידע עסקי ובפרסומי הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, נסגרים בישראל בממוצע כ 45 אלף עסקים בכל שנה. עד 2023 זה היה נסבל, כיוון שנפתחו יותר עסקים מכפי שנסגרו והתמונה הכוללת הייתה של צמיחה. בשנים האחרונות המגמה השתנתה. מספר העסקים הקטנים בישראל הולך ומתכווץ, וככל שהמגמה נמשכת היא גם מחריפה. אבל לא בזה טמון הסיכון הגדול.

כל עוד אנחנו מדברים על עסקים שנסגרו, אנחנו מדברים על סיפורים אישיים של אנשים שנקלעו, יחד עם משפחתם, לצרה. כל מי שהיה שם יודע לספר שבין אם הכריז על פשיטת רגל והתחיל מחדש ובין אם שילם את החובות והמשיך הלאה, אלה שנים קשות של הישרדות. גם עשרות אלפי משפחות בשנה הן עדיין, במובן מסוים, סיפור פרטי. הסכנה האמיתית איננה במספר עצמו אלא בסיפור שהוא מספר. עלייה במספר העסקים שנסגרים, ירידה במספר העסקים שנפתחים, ירידה באשראי שמופנה לצמיחה עסקית. העסקים הקטנים הם במידה רבה הקנרי במכרה. אם הסגירה של העסקים הקטנים תעבור נקודת אל חזור, תהיה התמוטטות רחבה.

העיקרון פשוט. עסקים קטנים רבים תלויים בכסף שנמצא בידי הציבור, וברובו אינו הכסף הראשון שהציבור מוציא. הכסף הראשון הולך לדיור, מזון ואשראי, ומנותב גם למיסים ולחברות הגדולות. עסקים קטנים רבים חיים מהכנסה פנויה, מכסף שאנשים מרשים לעצמם להוציא על בילויים, על טיפוח, על שיעורים פרטיים וחוגים. צמצום של כל אלה יגרור התכווצות של הכלכלה והסתמכות גדולה יותר על כספים ציבוריים. מכאן ההוצאה הציבורית תגדל, ההכנסות ממיסים יקטנו, וכן הלאה.

עסק אמנם פגיע יותר ככל שהוא קטן יותר, אבל הוא גם מהיר יותר להגיב. לכן במשברים כלכליים רבים, החל ממשבר הנפט של שנות השבעים ועד משבר הקורונה, העסקים הקטנים היו אלה שהראו התאוששות מוקדמת והיו מנוע צמיחה משמעותי כשהמשק היה בצרות.

בעוד שכלכלות הנפט למדו מזמן שהן צריכות לבזר את עצמן לענפים נוספים, מדינת ישראל נמצאת בתהליך הפוך. היא מראה התכווצות אל עבר כלכלה מבוססת טכנולוגיה ובעיקר טכנולוגיה צבאית. ההשקעה בסטארטאפים אחרים נמצאת גם היא בירידה.

וכאן מתגלה הכשל של המדינה. למדינת ישראל יש יכולת להקים מסגרות, והיא עושה זאת שוב ושוב במגוון תחומים. אבל עסקים קטנים עדיין נתפסים כבעיה פרטית של הבעלים. תסתדרו לבד. תצליחו או תיכשלו. כאילו לא מדובר בתשתית כלכלית בסיסית של מדינה מערבית. פרט לתוכניות החונכות שלא עודכנו מזה עשורים, אין מסגרות ובטח שלא התמודדות שמותאמת לאתגרי השעה.

גופי האשראי אמנם שמחים להציע כסף, אבל לא מהסוג שעוזר לעסקים קטנים להתאושש. אם כושר ההשתכרות לא גדל במהירות מעבר לרף ההישרדות, חוב רק יעמיק את הבעיה. מה שעסקים קטנים צריכים איננו עוד אשראי אלא תקווה, ובצידה גישה לשירותים שממנפים את העסק.

דווקא המילואימניקים שמתחילים לחזור לעסקים שלהם אומרים דבר פשוט וברור: אין לנו שום כוונה לצאת מהמלחמה הצבאית למלחמת קיום כלכלית. הם לא מחפשים לשרוד. אם הם צריכים להקים את העסק מחדש, הם רוצים עסק שמחזיק משפחה, עסק שאפשר לנהל ולא רק לרדוף אחריו.

כדי שתהיה תקווה צריך שיהיו ידע וכלים. בעלי העסקים, והמילואימניקים בתוכם, הם אנשים חרוצים ומקצועיים, שיודעים לעבוד ומוכיחים זאת לאורך שנים. הם יודעים לייצר את המוצר או השירות שלהם ומה שחסר להם, הוא הניהול העסקי. חסרה להם אסטרטגיה. מפת דרכים שמגדירה איזה עסק הם בונים עכשיו, מי יהיו הלקוחות העתידיים, איך הוא מרוויח כסף, ואיך הוא אמור להיראות כשהוא עובד נכון. בלי זה הם פשוט עומדים במקום, מבולבלים ומגששים.

לצד הידע בניהול עסקי זקוקים המילואימניקים ושאר בעלי העסקים הקטנים למעטפת של כלים עסקיים, ובעיקר כלי שיווק, באיכות שאפשר לסמוך עליה ובעלויות שתואמות את התקציבים שלהם. היום, עם התפתחות כלי הבינה המלאכותית, מומחים כבר יודעים להקים כלי עזר רבים שעושים עבודה טובה מזו שעושה סוכנות שיווק ממוצעת. העלות של שירותים כאלה, כאשר הם מפותחים עבור הציבור הרחב ולא עבור כל עסק מחדש, כבר נסבלת ומתאימה לכל כיס.

הממשלה כמובן עוד לא באירוע, אבל יוזמות פרטיות שמנסות למלא את הוואקום כבר מתחילות לצמוח. אחת מהן היא קהילת הסרבל, קהילה של מילואימניקים בעלי עסקים. הקהילה מספקת תוכנית מובנית לליווי עסקי, כלים מעשיים וכלים מבוססי בינה מלאכותית שפותחו במיוחד לצרכים שלהם, יועצים, יזמים וסטארטאפים שמצטרפים כדי להעביר מיומנויות קריטיות ולתת כלים שבעזרתם עסקים מצליחים להרים את הראש מחדש. זו יוזמה חשובה, אבל היא פרטית, לא ממומנת, והיא טיפה בים.