איך חברה מגיעה למצב שהיא זקוקה לשיקום?
משהו שקרה גרם לה לקושי, התחילה להפסיד כסף, וזה נמשך. עם הזמן זה התקבע והמצב נהיה "תקוע".
זה לא באמת נכון.
בראיה אסטרטגית, החברה שלכם התנהלה בסביבה חברתית מסויימת בה היו אנשים שרצו את מה שהיא הציעה, הנסיבות התאימו וזו היתה האסטרטגיה שלה. רוב החברות אגב, עובדות ככה. הבעלים שם לב למשהו שאנשים בסביבתו צריכים או למשהו שהוא אוהב לעשות ועם הזמן הצטברו סביב זה לקוחות. זה בסדר, אבל יש עם זה בעיות –
זה מגיע לתקרת זכוכית ונעצר שם. הבעלים מעולם לא פיתח אסטרטגיה ולא יודע לעשות את זה כשמגיע השלב. נהפוך הוא- כשמגיע מצב שבו זה פחות עובד אז עכשיו הוא יודע שצריך לעשות משהו אחר. רק שאין לו מושג איפה לחפש את המשהו האחר הזה. הוא גם בדרך כלל כבר לא ירצה להתחיל משהו חדש עם אותן החרדות שהיו לו כשהתחיל בפעם הראשונה. ואם במקרה יש מלחמה או משבר- זה מכניס אותו לעיתים קרובות למצב שהוא מעדיף לחכות עד יעבור זעם, במקום להתחיל משהו חדש.
לא מעט בעלי העסקים הקטנים הם כאלה. עוסקים, בעלי מקצוע, לא באמת אנשי עסקים. בחברות קטנות ובינוניות חיים אנשים יותר יזמיים באופיים, עם יותר תושיה ותעוזה ומוטיבציה… אבל עדיין עם חוסר בידע מסודר בשאלה מה עושים בתחום האסטרטגיה והפיתוח העסקי ובטח, בשעת משבר.
מזלם של אלה הוא שלהם ניתן לעזור.
מה שעשתה המלחמה, מה שעשה משבר הקורונה לפניה, זה קודם כל לגרום לאנשים להפסיק לבוא ולקנות. מרגע שאנשים הפסיקו לבוא ולקנות קורה אחד משלושה דברים:
1. מחכים להתאוששות. מקסימום אפשר לקחת הלוואה, לכסות את הבור ולהחזיר לאורך זמן.
2. קופאים. אלה מצבים שעלולים להימשך, להוביל את הבעלים מפאניקה לדיכאון ומשם כבר לא יהיה מוצא.
3. מתחילים מחדש. ברגע שהקלפים שהיו בידינו ערב המשבר נטרפו, הם עפו לכל רוח יחד עם עוד הרבה קלפים, אבל השולחן אינו ריק.
מה לעשות אם החברה במשבר ואנחנו חושבים שהיא זקוקה לשיקום?
ראשית אם אתם בעלי חברה מהסוג השלישי והרמתם כמה קלפים מהשולחן, מה שהחברה שלכם זקוקה לו אינו שיקום. היא זקוקה לעזרה בהתחלה החדשה וזה צורך משמעותי אבל הוא לא שיקומי. יש הבנה של מציאות חדשה ושל אסטרטגיה וצריך לממש את זה באמצעות מנגנון שיווקי.
ישנן גם חברות שנקלעו למשבר, אבל הן עוברות את מבחן פקיד הבנק. החברה יכולה להחזיר את הפעילות לקדמותה ואז מה שהיא צריכה זה בעצם לקחת הלוואה ולחזור למסלול שבו היא היתה קודם. זו חברה שלא באמת נמצאת במשבר. היא קיבלה מכה בכנף.
עוד סוג של חברות שצריך להוציא מהדיון על שיקום, הן החברות שנכשלות במבחן רואה החשבון, כלומר שהבור הכספי כל כך עמוק שאין כבר מה לעשות וצריך לעצור ולסגור. זה קורה בעיקר לחברות שחושבות שהן מחכות להתאוששות אבל בעצם הן קפאו.
המועמדת האולטימטיבית לשיקום.
חברה שבעליה מרגיש שהקלפים נטרפו לו והוא לא מצליח למצוא על השולחן קלפים חדשים לשחק איתם, אבל מצד שני נשארו לו אמצעי ייצור (או שירות או כל אמצעי אחר באמצעותו ביצע את העבודה), וגם הצליח להשאיר בידיו מספיק מזומנים כדי לתמרן באמצעותם – הוא זה שאפשר לעבוד איתו על שיקום.
איך עובדים על שיקום:
1. עוצרים את כל ההוצאות שאפשר לעצור.
2. בוחנים את היכולות שבידי החברה, לא ברמה של המנגנונים והתהליכים שהפעילה אלא ברמה של יכולות גולמיות.
3. בוחנים שווקים שיכולים להזדקק למשהו שניתן להפיק באמצעות היכולות הללו – במצב השווקים החדש.
4. מעלים רעיונות אסטרטגיים ובוחנים איזה מהם באמת מחזיק מים ויכול להיות מתורגם למנגנונים מעשיים באמצעים שעומדים לרשות החברה או באמצעים שהיא יכולה לגייס.
5. בונים ארגון חדש:
א. מערכת תמחירית חדשה
ב. מערכת תזרימית חדשה
ג. מנגנון שיווק חדש
ד. מנגנון מכירות חדש
ה. מנגנון תפעול שירות חדש.
הסיכון שתחתיו חיים אלה שקפאו הוא לא רק היעדר ההכנסות בזמן הווה אלא זה שהם חושבים שהם מחכים להתאוששות, שנמצאת ממש מעבר לפינה. זה לא נכון, למדנו ממשברים קודמים שמה שהיה לפני המשבר הוא לא מה שיהיה אחריו.
כשהמציאות מבצעת אתחול מחדש אנחנו חייבים לאתחל מחדש יחד איתה וכמה שיותר מוקדם. דארווין הרי לא אמר שהחזקים שורדים, זה תרגום לא נכון של "Survival of the fittest" – התרגום הנכון הוא "הישרדות המותאמים ביותר" (למציאות החדשה).
תבטיחו לחשוב על זה, ולא הרבה. מחכים לכם.
